פסק-דין בתיק ת"ק 5961-07-12

1.         עסקינן בתאונה מיום  12.9.11 בכביש 6 בכיוון איזור רמלה.

2.         על פי הנטען בכתב התביעה, התובע נסע בכביש 6 לפני עיקול. התובע האט כשלפתע ראה את רכב הנתבעים עומד בכביש במסלול שלו בעצירה. התובע טוען שברגע האחרון סטה ממסלול נסיעתו כדי לא לפגוע בו אולם לא הספיק ופגע בו בחלקו האחורי. התובע מוסיף וטוען שרכב הנתבע חסם את נתיב נסיעתו, לא שם משולש אזהרה ולא היה כל סימון כל שהוא.

3.         לטענת הנתבעים בכתב ההגנה , הנתבע 1 עצר את רכבו בשולי כביש 6, הפעיל 4 אורות מצוקה וזאת כאשר כל רכבו עומד מחוץ לנתיב הנסיעה, כאמור בשוליים.

4.         לאחר שאשת התובע ירדה מרכב עם בנה ובעת חזרתה לרכב, לפתע הגיח רכב התובע במהירות ופגע ברכב הנתבעים בעוצמה חזקה.

5.         לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות וזאת מהטעמים הבאים:

א.         מעדותו של התובע עולה שנסע בנתיב השתלבות בתוך כביש 6 בנתיב הימני. התובע ראה שהנתיב העומד להסתיים. נתיב ההשתלבות מסתיים והכביש הופך מ 3 נתיבים ל 2 נתיבים. התובע לא יכול היה להשתלב בנתיב השמאלי לצורך המשך נסיעה בכביש 6. התובע האט את רכבו ופתאום ראה את רכבו של הנתבע עומד שחציו בשוליים וחציו בנתיב נסיעתו וזאת ללא אורות מצוקה, ללא אפוד זוהר וללא כל איתות. התובע לא ראה אף אחד מחוץ לרכב. התובע לא הספיק לעצור ופגע ברכב הנתבע.

ב.         מטעם הנתבעים העידו הנתבע ואשתו. לטענתם נאלצו לרדת לשוליים בכדי לאפשר לילדים להתפנות. הרכב היה דלוק והם הדליקו 4 אורות אזהרה. יחד עם זאת, לא שמו אפוד מגן שעה שירדו מהרכב ולא שמו משולש אזהרה.

ג.          מעדותו של התובע עולה שבעת קרות התאונה היה בנסיעה של 70-80 קמ"ש לערך. התובע נסע בנתיב השתלבות, כאשר היה עליו להשתלב לנתיב השמאלי לצורך המשך נסיעה בכביש 6. התובע הבחין מבעוד מועד שנתיב נסיעתו בנתיב ההשתלבות עומד להסתיים וזאת מבלי שיש באפשרותו  להשתלב לנתיב שמשמאלו . כמו כן, התובע העיד שהבחין שנתיב הנסיעה עומד להסתיים וכן שהבחין ברכבו של הנתבע ממרחק של כ-100 מטר. בנסיבות אלו וככל שלא היה באפשרותו של התובע להשתלב בנתיב השמאלי לצורך המשך נסיעה, היה עליו לעצור את רכבו. התובע לא עשה כן . התובע נשאל על כך על ידי ביהמ"ש והשיב:

            "לשאלת ביהמ"ש, למה לא עצרת כשהכביש עומד להסתיים מבחינתך כשלא הצלחת להשתלב שמאלה, אני עונה שחשבתי לרדת לשוליים כי ראיתי שאיני יכול לרדת שמאלה. האטתי את הרכב" (ראה עמ' 3 לפרוטוקול).

ד.         מהאמור לעיל עולה שהתובע הבחין ברכבו של הנתבע מבעוד מועד. למרות שנתיב ההשתלבות שלו עמד להסתיים והוא הבחין ברכבו של הנתבע , אזי המשיך בנסיעה וסבורני שהתובע היה טרוד בסיכוייו להשתלב בנתיב הנסיעה שמאלה במקום לשים לב לכך שנתיב ההשתלבות עומד להסתיים ושרכבו של הנתבע עומד בשוליים. ברגע בו הסתיים נתיב ההשתלבות וזאת מבלי שיכול היה להשתלב בנתיב שלשמאלו (שהפך להיות הנתיב הימני מבין שניים בכביש 6), אזי לא הייתה לו ברירה והוא ירד לשוליים ופגע ברכבו של הנתבע. מסקנה זו מתיישבת גם עם טענותיו של התובע בכתב תביעתו לפיה ברגע האחרון סטה מנתיב נסיעתו.

ה.         התובע העיד ששקל בשלב מסוים לרדת לשוליים, משלא הצליח להשתלב בנתיב הנסיעה שמאלה. הדבר מתיישב עם עדותו לכך שניסה לבלום בחוזקה וננעלו לו הגלגלים עד שהרכב נעצר כך שסביר בעיניי שבמהירות שנסע של 70-80 קמ"ש, יכול ואיבד שליטה וירד לשוליים.

ו.          יתירה מכך, עדותם של הנתבע ואשתו לכך שרכבם עמד בשוליים נחזית בעיניי כאמינה.

ז.          כאמור בעדותו של התובע היו עימו ברכב אנשים נוספים (בני משפחה). התובע נמנע מלהביאם לעדות. הלכה היא שהימנעות צד מלהביא עדים מטעמו אשר יכולים לשפוך אור על הנסיבות נשוא התיק, אך עומדת כנגדו.

ח.         בהתאם לדו"ח הפעולה של משטרת ישראל מיום התאונה, מצוין:

            "רכב שפגע ברכב שעמד בשול" (ראה נ/1).

            דהיינו, אף על פי דו"ח המשטרה , רכב הנתבע עמד בשוליים.

ט.         זאת ועוד, לאור היקף הנזקים של שני הרכבים (2 הרכבים הוכרזו כאבדן להלכה- כאמור בחוו"ד שצורפה מטעם התובע לכתב התביעה וב- נ/2), אין המדובר בנסיעה איטית מצידו של התובע אלא בתאונה שאירעה כאשר התובע היה במהירות גבוהה למדי, שאינה תואמת את תנאי הכביש ואת סופו של נתיב ההשתלבות וכל זאת מבלי שהוא יכול היה להשתלב בנתיב השמאלי.

י.          למרות הסכנה שבעצירה בשוליי הכביש, אזי לא מצאתי שיש לנתבעים כל אחריות לקרות התאונה.

6.         לסיכומו של דבר, הנני דוחה את תביעתו של התובע והנני מחייבו בהוצאות הנתבעים בסך של 200 ש"ח לכל נתבע. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.